|
בחופש הגדול שכל הילדים היו נשלחים לקייטנה, אמא הייתה שולחת
אותי לחנות הנעליים של אבא, לעזור לו בחנות. החנות של אבא
הייתה ברחוב נווה שאנן "רחוב הנעליים של המדינה". אז, הרחוב,
לא היה מדרחוב כמו היום. מכוניות ואוטובוסים היו עוברים בו
ומרעידים את חלונות הר
|
"יופי של בית," אמרתי "תיזהרי רק, יש רוכב אופניים מאחורייך
שרוצה לעבור."
היא נעה הצידה ונתנה לרוכב לעבור.
"תראה," היא אמרה לי והצביעה על האופניים המתרחקות "הוא מחק לי
את השמש שציירתי בשביל הבית."
"לא נורא." ניסיתי לנחמה "תציירי חדשה."
|
אני קם מלילות שרופים
לבקרים שתקועים בגרון.
|
את קמה עירומה מליל שלכת
ועדיין מחכה שאשא אותך על ידיי.
|
אני יורה כדורים אל
חלל המעיים ואין צעקה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
איך זה אפשרי?
גרפומן
הסלוגנים
לא מבין איך זה
אפשרי |
|
