[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
כל הילדים בכיתה שלי אהבו את מייקל ג'קסון ואני הלכתי בגאווה
עם חולצה של אקסל, גדולה עלי בחמש מידות שלקחתי מבן דודי.
כל הילדים הלכו לצופים ואני לא מאשים אותם, תמיד חשבתי שהבנות
שם הרבה יותר יפות, ואותי שלח בן דודי היקר לשמו"צ. לא ידעתי
מי זה אקסל, אבל הו

אני לא יודע למה. אין גם צורך לנסות להבין. קשה לנשום. פשוט
קשה. אני מנסה. הנה, אני פותח פה גדול, מנסה לשאוף פנימה טיפה
של אוויר צלול, אבל לא. אין אוויר.

גלים קטנים הטרידו את מנוחת הכנרת, התנפצו על הסלעים החלקים,
מרפאים את תלאות היום. אף פעם לא הייתי כל כך רעב כמו עכשיו.
זה בעצם לא היה רעב, סתם ריקנות. מצאתי בתוך ערימת התיקים
קופסת תירס והתיישבי על ספסל שניצב בסמוך.

אני מוציא עוד סיגריה ואת מבקשת ממני בטון אימהי להפסיק עם
השטות הזו. חוץ מאהבה וסיגריות אין לי כלום, אני אומר, ומעביר
ידי על שיער זהוב, אסוף בגומיה ישנה. את מי אתה אוהב? את כולם.
גם אותי? אותך אני אוהב יותר מכולם. את מחייכת ומתרחקת ממני
קצת, הרגליים מובילו

לוקח זמן רב מאז שאתה חוזר לתל אביב אחרי גלות ארוכה, עד אשר
תוכל להתיישב בנוחות על אחד הספסלים בשדרות רוטשילד, לפתוח ספר
ולשקוע.


לרשימת יצירות השירה החדשות
שתיים בלילה במלון הצפון
מרכב חולף אני שומע
את שלום חנוך הולך נגד הרוח

יחסים
לגעת בתקופה הזאת
יהיה קשה
כמו לקלף במבט תמונה ישנה
דבוקה אל הקיר

ארספואטיקה
אם ארצה לפגוש אותך בתחנת האיסוף
לא אתופף על ראשי האדמדם
ואזכר בהגיגי החורף

אהובתי לובשת כל בוקר כובע אדמדם
יש לה חיוך תמים ועיניים נוצצות
על הקיר המזרחי בחדרה
חרוטות פניו של בילי קורגן

את נפשי ואת גופי
לכולכם הייתי מעניק
ללילה נוגה

ארספואטיקה
אני ושירה לא מדברים
נרדמים יחדיו בשקט
קמים בבוקר לעבודה
ומצליבים מבט נוגה בערב

געגועי לתל אביב
הפכו לערפל
עם בוא הקיץ והאהבה

רוח רחוקה חודרת מבעד חלון פתוח
של אוטובוס עייף החותך את שדרות בן גוריון
מזכירה לי את כל הנשיקות שהספקתי לשכוח

רבבות חלקי גופות
מוקשים שכוחים קוטעים חלומות
של אנשים שחלומם גם כך איננו בעינינו

הקיץ מתפרץ מתוכי
כגיטרה זועמת
כלחישה חרישית

למדני אלוקיי
להתמכר כל בוקר מחדש תחת השמש

הפחד למות
-
הפחד לחיות
=
פונקציית האושר

חודש. לחבק כמו ילד. את כל החלומות. לזהות את הריח.

זוג נדנדות
בשלהי הילדות
מרחפות זו מול זו
נפגשים רק לעיתים
לפי חוקי המשיכה

אני נושא עימי
פנקס שירים ישן
ושלוש אהבות אבודות

ואני נורא רציתי לגשת לנערה המרקדת
לומר לה שלום כך סתם בפשטות
לחלוץ את שדיה מהחזייה שהגיעה מסין


לרשימת יצירות הצילום החדשות
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

צבע
אל היצירה




חזרה לעמוד היוצר הראשי
תמשיך ישר!
לא תפנה פה
שמאלה!
לא אני אומר
תמשיך ישר!
ואני אמרתי
תמשיך פה
שמאלה!


קבלת החלטות
בחייו של מישהו
שסובל מפיצול
אישיות.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/GenadyShcolnic
יוצר מס' 1222. בבמה מאז 17/11/00 21:32

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לגנדי שקולניק
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה