צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

הנשמה שלך זועקת. אבל הדממה בך נשארת.
ורק אני שומעת את הזעקות. ורק אני רואה את הדמעות.
שלא זולגות לך מהעיניים. אלא זורמות בך וממלאות את החלל בלב
שלך.
החלל שאני חולמת למלא ואתה לא נותן לי.

אני מכתב ההתאבדות המזויף שתשאיר לאימא שלך.
ואני הרופא שיספר לך, שהתקף הלב היה חזק מאוד ושלא הצליחו
להציל אותה.

רגע אחד של שלמות חצויה לשניים שלא ידעתי בלעדיך.

איפשהו בעולם הזה
הלב שלי משוטט
כי הוא לעולם לא יפסיק לחפש אצלך
אהבת אמת.

אני נשבעת שאני אפסיק, אבל בינתיים,
אני מרותקת לכיסא.
אני בוהה בקיר
ומעופפת לחלומות שלך.
זה טבעי.
זה לא מה שאתה חושב.

אני אבודה בחלל אינסופי
בין המגע שלך, לטירוף שלי
מתערבלת בתוך הדברים שהייתי אומרת

אני מחפשת את עצמי
ולא מוצאת

הפגמים הם שעושים אותי מושכת.
מניפולטיבית, נימפומנית, תמימה ומטושטשת.

אני בשקט,
אחרי כל כך הרבה זמן
אני בשקט.

ואין לי עוד כאב
ואין בי עוד צער
על מה שלא היינו, וכבר לא נהיה

אני כלואה בין אלף סורגים.
אני מדממת פרידה וזה כואב.
קול בכי חנוק של תינוקת, נבקע מגרוני.
ואינסוף מחשבות על געגועים מחלחלות בי,
בתוך תוכי.

אני רוצה שטף דם מפוקפק.

אני בסך הכל
ילדה קטנה
שנגמרו לה
המילים

שהרי, בסופו של דבר אהבה היא
אהבה לנצח שכולו נגמר לי עכשיו

זה מטריד על גבול האי שפיות
אבל משום מה אותך זה מרגיע.

תשקר ותגיד שיהיה טוב.

אני לא כותבת שירה.
אני כותבת אפיזודות שוברות לב על געגועים.

מחכה לך בלילות שתגיד
רק טעיתי לגבייך
היום אני כבר לא מפחד.

אתה שובק חיים בלהט,
ואני מתאבדת מהחום שבך.
אני שלך.

רק הנשיקות העדינות שלך.
רק החיוך היפה שלך.
רק שבריר שנייה מהרגש שלך.
זה מספיק.
זה יותר מדי.

כל הקריסטלים המבריקים שמילאו אותי. איבדו את הברק.
זרקתי אותם, אם אתה תוהה.
הם כולם בקרטון ענק, שכתוב עליו את השם שלך.
הוא בדרך אליך עכשיו.
זה דיי מצחיק, בהתחשב בעובדה שלא תהיה כאן כדי לקבל אותו.

תראה מי מדברת על נורמאליות. מלכת הדרמות יצאה מהארון והיא
מוכנה לסבול בכדי להתאושש. נסיכת הפואטיקה שלך נפרדה מהמציאות
והיא לא מפחדת להודות שנמאס לה. שכואב לה. שלקחת אותה. ורצחת
אותה. והשארת אותה דואבת ומתחנחנת על מפתן הדלת של ההורים שלך.