|
"אם מזיכרון זה תזכריני - מוטב שתשכחני", כתב לי בספר
הזיכרונות.
|
הצלילים מגיעים אל אוזני כאילו עבורי בלבד, מתמסרת לתחושותיי,
המקצבים , פעימות הלב, התחושות, ההיסוסים, במעברים ובזרימות.
מירקם של צבעים, נובטים ויוצרים גלים פנימיים של אור,
אני פשוט נהנית הנאה שלמה כמו שאף פעם לא נהניתי בחיי, קליף
ריצ'אד לא עשה לי את זה
|
"היי רותי יופי שבאת, ילד חדש מגיע לתנועה..תראי איזה חתיך.."
אנו מתאימים". יוסי אומר. אנו זוג מבצעי. אני מעיזה.לבד, בשקט,
ללא מילים, מקשיבים לרחשי הטבע מסביב, צועדים, לאט, אל
הפרדסים, המטעים, אל הגבהות, ישובים על סלעים, מתבוננים בסוגי
אבנים, ממינים עלים
|
פריחה לבנה מבצבצת בגינה מזכירה לי זר של כלה
|
ולרגע
בשתי ידי
אוחזת לחייך
|
חולצת משי שחורה
צפה על המים
|
לפתע, ענק
שחור, מביט
בה, מאיים,
מביטה לתוך עיניו
|
אני מתרחצת בגן האנקורים
ביום אביב המזמרים לי לדעת
שירתם להתענג מרוח סתיו
|
מחפשת על מדפים
אורגזמות
צבעוניות, אסתטיות
מתאימות הרבה יותר
לאומנות
|
במשקע קפה
נגלת
לכוהנת הגדולה
|
ואני כבר ויתרתי
ולא אספר
הכל
כי החיפוש אחרי
ההקשבה
אינו נמצא
בבינתך.
|
אני שוכב ערום, מלא
דם, האבר שלי מקשיב למעשה
ידיך,
|
השפה שלה לא ממש מפורשת
לשונה מטיילת ברוחב פי,
|
ואני כורעת
לשה עגולי בוץ
משחירה אצבעותי
שמלתי האדומה
גרבי הלבנות
נעלי בוץ
|
ואני רואה אותך ממול
ואני יודעת
את דרכך המצאת.
יודעת את תוכה
לאחוז בה את רוצה.
|
מחפשת חלקי חילוף לאברים שהחלידו בתוכי.
בודקת חוליה חוליה, צוואר חזק וניצב,
|
אני מכורה
למים, לזרימה
לאדוות
הרבה זרם בינינו
|
הכלוב שבו אנו חיים
מרחיק את אהבתנו
כמו להק ציפורים
נודדות לארצות
אחרות
|
מברישה מחלפותיי
ומביטה בטבעת
האור
|
אישה היא שיר
היא רינה ושמחה
ארוחת שבת כבר מוכנה
אישה היא לא פיצוח גרעינים
|
הדי יום אתמול
נשמעים בלחש
להסתיר כאב פרידתנו
השמש שוקעת בדד
|
תמורת ברק
עיניך
נשמתי
על דף לבן
ספר מילותיך.
|
ברגעים של הריכוז הזה,
אני רוצה להעלם
|
ופיה לועס אותיות בחרוזים
כמו עגבניות שרי הננגסות
מתוך הסלט ודגש ברוטב
|
הוא משתולל בי מבפנים ולא נותן לי מנוחה
ואני כל כך אוהבת אותו - הוא משנה צורה כל הזמן
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בנעורי הייתי
מזיין דתיות
לאומיות.
הכי אהבתי איך
שהן צועקות
אלוקים כשהן
גומרות.
השם ישמור...
יעקב פופק מספר
זיכרונות נערים. |
|
