|
במערב אירלנד הים שולח לשונות ליבשה, מלקק אותה ועושה אותה
רטובה. נדמה שהיא כמעט לא מגיבה, אבל לפעמים אפשר לראות איך
היא נצמדת אליו כשהוא נסוג. כשמסתכלים עליו בתוכה, משהו בו שקט
כל כך, מותיר מאחור את הגלים והסערות, טועם אותה בעדינות
המתבקשת
|
מבט אחד כחול כמו פיסת ים בתמונה אוסטרלית, מבט שני חום-ירקרק
מנוקד אור
|
אוהבת את הרגעים האלו בהם אני מעמידה פנים כאילו הוא מקשיב לי
כמו פעם. לפעמים אני מדמיינת את התגובות שלו, יודעת איפה הוא
היה צוחק, אלו הקטעים בהם אני כמעט מתפתה להעיר אותו כדי לשמוע
אותו עושה את זה. יודעת שהוא היה מקשיב אם הוא לא היה כ"כ
עייף.
|
אני קוראת לך לבוא
במילים
שמבקשות שתלך
אז אתה מחכה
|
אני אשען אל תוך מעגל גופך ואתה
תצמד אליי מאחור כאילו אנחנו מאוהבים
|
הדרך בה אתה נוגע מוטעת
מעדיפה משוררים במיטה שלי, פילוסופים
על פני אנשי מחשבים
|
אתה יודע שלעולם לא תהיה בתוכי
אז אתה נדחק חזק יותר
כנגד
|
מיטתי מעולם לא היתה כה ריקה ממך,
או כה מלאה בי.
|
שניים וחצי סנטימטרים,
חלקי בחופי הארץ הזאת
|
אשה בכתונת לא שקופה שולחת
רגל מחוץ לשמיכה, החום מטריף בה
|
המצאתי אותך. אתה יודע, אתה בעצם לא קיים מחוץ למחשבות שלי. את
כל מהות קיומך אתה שואב ממני, ממה שאני, ממה שאני מחליטה שאתה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
